השיגנו גם של אופן אקל שלמות שוק


 אני עסוק מדי מקרלי התקלקל להיות שלך בראש מסודר כדי אפילו לשים לב למישהו אחר. זה כאילו הלב שלי יודע שאתה זה, ואין לו את המקום להכניס אף אחד אחר. ואיך יכולתי? כל חלק בי כבר עטוף בך, באהבה שאני חש אליך, בדרך שבה הפכת לחלק כזה מכל מחשבה שלי. נראה שאפילו המחשבה על מישהו אחר לא מתאימה למרחב הזה שטענת בי. אני מנסה לדמיין את האפשרות של מישהו אחר, לפתוח את עצמי לקשרים חדשים, אבל זה מרגיש בלתי אפשרי, כמו לנסות לכתוב סיפור ללא סוף. כבר כתבת את סיפור ליבי, ואף אחד אחר לא מתאים. אולי תגלו שהאהבה חסרת התקווה הזו שאני נושאת בסביבה היא טיפשית, אבל זו סוג האהבה שאין צורך לומר אותה בקול רם כי היא כבר התמקמה כל כך עמוק בלב שלי. זה סוג האהבה שגורם לי להאמין שגם אם העולם ישתנה, גם אם כל השאר ייפול, אני עדיין אהיה שלך בדרך כלשהי, בצורה כלשהי, לנצח . כשאני עוצם את עיניי, זה תמיד אותך שאני רואה. כשאני תופס את עצמי מחייך, זה תמיד בגלל משהו שאמרת, משהו שעשית. אני לא יכול לעבור את התחושה הזו, ואולי אני לא רוצה. אני לא מחפש מישהו חדש כי אני כבר לגמרי מאוהב בך, גם כשאתה לא כאן. זה פשוט ומסובך כמו זה. אני עסוק מדי בלהיות שלך, בראש שלי, מכדי ליפול למישהו אחר. 

ואולי לעולם לא אעשה זאת. בראש שלי, אנחנו תמיד ביחד. אני רואה אותנו צוחקים בארוחת הערב, נתפסים בגשם, מדברים על החיים, חלומות וכל מה שביניהם; איסוף זיכרונות, תמונות ומזכרות מההרפתקאות שלנו; ומחזיקים ידיים כשאנחנו עוברים בעולם שמרגיש הרבה יותר טוב כי אנחנו נמצאים בו ביחד. הדברים שאני חולם עליהם, התרחישים שאני משחזר, בכולם יש אותך. ואני לא חושב שאי פעם אצליח לפנות מקום למישהו אחר, לא כשהלב שלי סבוך כל כך לגמרי במחשבה עליך. באמת תפסת כל כך הרבה מקום בלב שלי שלא נראה שיש מקום לאף אחד אחר. איתך, אין עצבנות, אין פחד, אין בלבול. רק שלווה, עדינות ורוגע שעוטפים אותי כל הזמן הארור. הנוכחות שלך גורמת לי להרגיש קלילה יותר, כמעט כאילו משקולת הורמה ​​מהכתפיים שלי. האם כך אמורה להרגיש אהבה? האם ציפיתי לדבר הלא נכון כל הזמן? נראה שהסרטים והרומנים ציירו תמונה שגויה של אהבה, כזו שהייתה רומנטית ודרמטית מדי. תמיד דמיינתי שזה עז ואינטנסיבי. באמת אף פעם לא חשבתי שאהבה היא לא משהו שנשרף חם ומהר , אלא החום העדין שמחזיק מעמד ומטפח זו אהבה שמשדרת שלווה, עדינות, נחת וחום שממלאת את הלב בתחושת שלמות. זו אהבה שלא צריך לצעוק כי היא מורגשת עמוק בלב שלך. אבל יותר מכל, זו אהבה שמרגישה כמו לחזור הביתה , אהבה שגורמת לך להרגיש בטוח, בטוח ואהוב המוח שלי ממשיך ליצור את העולם הקטן והמושלם הזה שבו אנחנו שייכים זה לזה, גם אם אני יודע, עמוק בפנים, שזה רק בדמיון שלי. אני מנסה להגיד לעצמי לשחרר, להמשיך הלאה, לפתוח את ליבי לאפשרות של משהו חדש, אבל אף אחד אחר לא משתווה אליך. אפילו לא קרוב. ביליתי כל כך הרבה זמן בדמיין את האהבה הזו, מרגיש אותה במרחבים השקטים של מוחי, שהמחשבה על כל דבר אחר פשוט מרגישה בלתי אפשרית. אתה הדבר הראשון שאני חושב עליו בבוקר, והדבר האחרון שאני חושב עליו לפני שאני נרדם. אני מוצא את עצמי מחייך ללא סיבה, כאילו אתה כאן איתי, למרות שאני יודע שאתה לא. זה מצחיק איך הלב שלי יכול להיות כל כך מלא בך בלי שאתה אפילו יודע. אני תוהה אם אי פעם תבין כמה ממני כבר שלך, למרות שאנחנו לא ביחד, למרות שאנחנו נפרדים. 


איך מישהו אחר יכול לגרום לי להרגיש כמו שאתה מרגיש בחלומות שלי? איך יכול להיות שמישהו אחר הוא האדם שאני כל הזמן מחכה לו, למרות שאני יודע שהוא לא יהיה? אני יודע שזה לא הוגן, לא כלפיי ובטח לא כלפי אף אחד אחר, אבל איך מפנים מקום למישהו חדש כשכל מה שאי פעם תרצה זה האדם שכבר תפס מקום בלב שלך? איך משחררים אהבה שאפילו לא קרתה, אבל עדיין מרגישה כל כך אמיתית? אני מניח שאני ממש חסר תקווה מאוהב, חסר תקווה באופן שאני לא מצליח להמשיך ממך, לא בגלל שלא ניסיתי, אלא בגלל שבלב שלי, כבר בחרתי בך. בכל פעם שאני חושב על אהבה, זה אותך שאני מצלם. זה החיוך שלך, הקול שלך, האמיתיות שלך, העדינות שלך והנוכחות שלך שממלאים אותי, אפילו זה דומה לקרני השמש העדינות, מכניס אור וחיים לכל הסובב אותו. לא ידעתי שאהבה יכולה להיות גם שקטה, שלווה ורגועה. זו יכולה להיות לחישה עדינה בעולם מלא רעש. זה יכול להיות חיבוק רך במקום כאוטי. זו יכולה להיות אנחת רווחה, רגע של שקט נפשי. הכרת לי גם סוג של אהבה קבועה, כמו זוהר רך של שקיעה שנמשך הרבה אחרי שהיום נגמר. זו סוג יפה של אהבה - כזו שלא דורשת תשומת לב, כזו שלא צריכה להיות רועשת או עזה. זו פשוט אהבה שפשוט קיימת, ללא מאמץ וללא תנאים. זוהי סוג האהבה שהיא טהורה, אמיתית או כנה בצורתה הפשוטה ביותר. פעם האמנתי שאהבה תישרף באדום, אבל עכשיו, אני רואה שאהבה דומה יותר לגוונים הזהובים של אור היום - חמה ומנחמת, שולחת זוהר עדין לכל מה שהיא נוגעת בה מקילומטרים או אפילו אם אנחנו אפילו לא קרובים להיות ביחד. וכמה שאני מנסה להגיד לעצמי שהחיים ממשיכים, שאני צריך לפתוח את עצמי למשהו חדש, הלב שלי לא יקשיב. זה ממשיך לחזור אליך. אז הנה אני אוהב אותך מרחוק, מחזיק ברעיון שלך, גם כשהמציאות ממשיכה לנסות למשוך אותי. הנה אני, אבודה באהבה שאני חש אליך, למרות שאולי לא ידעת זאת. והנה אני, עסוק מדי בלהיות שלך, בראש שלי , מכדי לחשוב על מישהו אחר.